פסק-דין בתיק ב"ל 33491-07-10

1.         התובע עבד כ - 14 שנים כעוזר מפעיל מכונות למבו למינציה במפעל עוגנפלסט בקיבוץ העוגן. המחלוקת בין הצדדים היא האם התקיימו בעבודתו של התובע לאורך השנים התנאים העובדתיים לבחינת פגיעה מסוג מיקרוטראומה.

2.         לטענת התובע, במסגרת עבודתו התבקש לנייד ולשנע באופן תדיר ויומיומי עגלה אשר נשאה משקל כבד של ציוד. על מנת להסיע את העגלה, התובע נאלץ לבצע אין ספור תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות הכרוכות בהפעלת כח רב ומאמץ, בעיקר בעמוד השדרה הצווארי, כתפיים וגפיים עליונות.

3.         לטענת הנתבע, לא הונחה תשתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה. מעדות התובע ומנהלו עולה כי לא בוצעו תנועות חוזרות ונשנות והיתה מידה רבה של הפרזה בתיאור העבודה. התובע הציג תמונות של העגלה עליה עבד, ומהן עולה כי העגלה מנווטת על ידי הגה ולצורך ניווט העגלה יש להפנות מעט את ההגה ימינה או שמאלה, באמצעות הידיים, בהתאם לכיוון הנסיעה. מעבר לכך, הנתבע הפנה לכך שבין הטענת חומרים אחת לשניה היו הפסקות של כ - 40 דקות וכי אף על פי עדותו של הממונה על התובע, אין מדובר בעבודה פיזית.

4.         לאחר ששקלתי את הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן הנימוקים להחלטה זו -

א.         על פי הפסיקה, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסיבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)).

            עוד נפסק כי כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום העבודה, לא הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-10 זוהר - המוסד לביטוח לאומי, 12.12.12).

ב.         בתצהירו של התובע הופיע תיאור כללי של אופי העבודה - "הגה ידני אשר לצורך סיבובו נדרשתי לביצוע אין ספור תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות הכרוכות בהפעלת כוח רב ומאמץ רב בעיקר בעמוד שדרה צוארי, כתפיים וגפיים עליונות" (סעיף 15 ור' גם סעיף 16 לתצהיר).

            בחקירתו הנגדית התובע הסביר שהתפעול של העגלה הוא על ידי הגה שמסובבים ימינה ושמאלה, ובתדירות של כחצי שעה או יותר במהלך שעה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 25-29). בנוסף הובהר כי מדובר בנהיגה בתוך שטח המפעל, במבנה (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 12-13) ולכל היותר מחוץ למפעל, צמוד לקיר החיצוני (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 16-23).

            עוד עולה מעדותו של התובע שתפקידו אינו מתמצה בנהיגה בעגלה, אלא שהנהיגה בעגלה נועדה להביא חומרים אל המכונה ולהזין אותם בה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 1-12, עמוד 8 שורות 1-17). התובע אף נדרש להשגיח על פעולת המכונה (עמוד 8 לפרוטוקל, שורה 30 עד עמוד 9, שורה 2). על פי עדות התובע, בין העמסת חומר אחת לשניה, עוברות כ - 40 דקות (עמוד 8, שורה 25).

            תיאור העבודה על ידי חברו של התובע, מר ויטלי גרונוב, שהתייצב כעד, לא היה שונה מהותית.

ג.          יאמר כבר בשלב זה, כי תיאור זה של העבודה, אינו מהווה תשתית מתאימה על פי תורת המיקרוטאומה, מאחר שאין בו תיאור של פעולות חוזרות ונשנות. ברור מהעדים כי מדובר בעבודה פיזית, שיש לבצעה במהירות וביעילות, על מנת לעמוד במכסות שקובע המעביד ועל מנת שחומר הגלם לא יבוזבז או ייפגם, אך לא כל עבודה פיזית קשה היא "מיקרוטראומה" על פי ההלכה הפסוקה.

ד.         מעבר לכך, טענת התובע, לפיה לצורך הנהיגה בעגלה הוא מבצע אין ספור תנועות חוזרות ונשנות מאותו סוג, אינה מתיישבת עם נסיון החיים ועם שורת ההגיון. מדובר בנהיגה בעגלה המובילה חומרי גלם או מוצר מוגמר בתוך המפעל. הנהיגה בעגלה נעשית בשטח יחסית מצומצם. על פי עדות התובע, העגלה כבדה. תיאור של תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות של ההגה אינו מתיישב עם נהיגה על גבי עגלה כבדה בתוך מפעל, שאמורה להיות במהירות יחסית איטית ובזהירות המוכתבת על ידי התנאים הסביבתיים (אולם מפעל שבו מכונות ייצור).

ה.         בנוסף, מבחינת אינטנסיביות הנהיגה, מדובר, בהערכה גסה, במחצית מזמן העבודה של התובע, כאשר הנהיגה על העגלה היא רק חלק מעבודתו והוא אף משגיח על המכונה ובין נהיגה אחת לאחרת יכולות לחלוף בין 8 דקות ל - 40 דקות.

ו.          מטעם הנתבע הוזמן להעיד מנהל מחלקת למינציה במפעל, מר נפתלי חוטר. מר חוטר נחקר על ידי חוקר הנתבע (נ/2). בחקירתו מר חוטר נשאל איזה מאמץ פיזי נדרש מהמזין והוא השיב: "לפעמים צריך לסדר את הגלגל הגדול שיתאים לכניסה למכונה זוהי פעולת הכנה קצרה שדורש קצת כח פיזי." (עמוד 1 לנ/2, שורות 14-16). כלומר, על פי האופן שבו נציג המעביד ראה את אופי העבודה, הנהיגה בעגלה אינה מהווה קושי פיזי כלל. על דברים אלה חזר מר חוטר גם בחקירתו הנגדית: "יש שני מאמצים פיזיים להערכתי, אחד קטן ואחד קצת יותר גדול, הקטן זה לכוון את העגלה בדיוק למסילה שזה 5 שניות שדיברתי. מאמץ השני זה שמכינים את פס הדבק להדבקה ולפעמים צריך לסובב את הגליל קצת קדימה ואחורה וזה דורש קצת יותר מאמץ ואת זה עושים ידנית." (עמוד 16 שורה 29 עד עמוד 17 שורה 2).

מעדותו של מר חוטר עולה כי רוב העבודה היא השגחה על פעולתה התקינה של המכונה ורק כ - 20 דקות משעת עבודה מוקדשות לנהיגה בעגלה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 23-26, עמוד 15, שורות 20-21). מעדותו אף עולה כי בתוך המפעל נדרשת נהיגה איטית וזהירה (שם שורות 31-32) והדברים אף מתיישבים עם שורת ההגיון. תיאור של נהיגה איטית בעגלה אינו מתיישבת עם תיאורו של התובע בסעיף 16 לתצהירו, לפיו הוא נוהג בעגלה במהירות גבוה. בנקודה זו, נוכח תיאורו האמין של מר חוטר וכפי שפורט לעיל, מצאתי כי יש מידה לא מבוטלת של האדרה בתיאורו של התובע.

ז.          מר חוטר נשאל לגבי הנהיגה בעגלות. בחקירתו בפני חוקר הנתבע, נ/2, אמר: "הנסיעה על עגלת ההזנה היא פשוטה. יש לה היגוי הידראולי. פעם היו עגלות ישנות שהיה קשה להסיע אותם זה היה לפני כחמש שנים. אבל אז גם לא היה קושי מיוחד." (עמוד 1, שורות 17-20). הודעה לא זו נסתרה בחקירתו הנגדית (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 28-30). לגבי הזנת החומר מהעגלה למכונה, העיד במפורש כי אין מדובר בעבודה פיזית: "הוא לא עושה את זה עם הגוף, אלא עם הלחצנים וזה ביד" (עמוד 16, שורות 11-13; עמוד 15 לפרוטוקול, שורות  27-31 וכן בעמוד 16, שורות 3-4).

הנה כי כן, בעוד שבעדות התובע היתה מצד אחד, האדרה של פעולת הנהיגה על העגלה ומצד שני, תיאור כללי ביותר של סיבובי הגה או גוף חוזרים ונשנים, על פי עדותו המהימנה של מר חוטר, מדובר בנהיגה רגילה, המותאמת לתנאי השטח, שאינה כרוכה במאמץ פיזי.       

6.         לסיכום, לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה, המצדיקה מינוי מומחה רפואי.

            התביעה נדחית.